1. תיאור הדרך: איך גילית, מתי הבנת שיש לך בעיה?

היה קיים מאז ומעולם, כשצעירים לא יודעים לתת לזה שם, משהו בהרגשה בילדות שאני חריג, הרגשתי דיכאונות גם בגיל 6. לא מבינים שאני במשבר כי אני עם חברים, מופנם-מוחצן. (רק אחרי הצבא שגרם להקצנה במצבי, אבחנו אותי ונתנו לזה שם, וזה עשה לי טוב שסוף סוף יש לזה שם, שאני לא מדמיין, שבאמת יש לי בעיה, הפרעה, שאני לא עושה את עצמי, שזה אמיתי, שמכירים דבר כזה ושיש לזה טיפול ואפשר לעזור לי).

2. מהן היכולות שלך? מהן המגבלות שלך?

היכולת שלי זה לדעת מה המגבלה שלי, היום לדעת מה אתה לא רוצה, זה לא פחות חשוב מלדעת מה אתה רוצה! לדעת מה המגבלות שלך להביא את עצמי מול אנשים, וזה עובד (זה לא הורס או פוגע בסמכות). השאלה מה המגבלות שלך? לא רלוונטית, לא לזוגיות, לא לעבודה, באופן אישי לי זה לא רלוונטי, המגבלה שלי זה לא הכרטיס ביקור שלי! כי המגבלות הן רק חלק מהיכולות.

3. האם בראיון עבודה אתה משתף במגבלה?

כן, משתף במגבלה, כי זה קשור לתחום העיסוק שלי, למקצוע שלי, אם הייתי הולך לראיון בהייטק למשל, לא הייתי משתף, כי זה לא רלוונטי, לעומת זאת-   בתחום החינוך בטח שאומר, בטח שמספר ובגאווה. - בהתחלה אדם יכול להתחבא מאחורי הבעיה, לפעמים מספר כדי להסתתר מאחורי זה, כי לא בטוח ביכולות של עצמו.- היום זה לספר על זה ממקום של חוזק. היום אני בא עם אג'נדה, חשוב לי שידעו שאני בא מהמקום הזה. עם כל הכאבים והמשברים, שמח על הדרך שעברתי. אתה פוגש אנשים רגישים, מחוברים, קשובים, אתה מושך לעצמך את האנשים שאתה רוצה שיהיו איתך. - שיקום זה גם להחזיר את הכבוד!

4. מה החששות שלך בחשיפה?

בהתחלה של זוגיות, להביא את מי שאני ואני מקטין את המוגבלות שלי בעיני אנשים. "תיאוריית הכאפה" לא לפחד מה"כאפה"- ה"כאפה" היא לא מהחברה אלא מעצמך!

5.  כיצד החברה מתייחסת אליך לאחר שאתה מספר?

אני מנסה להיזכר במקומות הטובים.

6. דוגמאות לתגובות של אנשים:

אוהב להסתכל על המבטים – אני מיוחד בזכות ההפרעה שלי, פוגש אנשים מיוחדים, שותף בפרויקטים מדהימים. עם החברה אין לי בעיה, יש לי בעיה עם עצמי.

7. היכן קיים פער בין מה שאתה רוצה למה שאתה יכול?

היום זה כבר לא קיים. בתחילת תהליך השיקום לא עשיתי כלום, לא עבדתי, לא הייתי בזוגיות, בכאילו טבולה ראסה, לא ידעתי מה אני יכול או לא יכול ובגלל זה כשקיבלתי טיפול תרופתי נכנסתי ל"היי", חשבתי לראשונה אחרי הרבה שנים שאני יכול לעשות תואר באוניברסיטה, להקים משפחה... הרגשתי שאין גבול ליכולות שלי- כי ההרגשה שאתה יוצא מעבדות לחרות. אבל זה מאד מטעה כיון שלא הייתי בשל רגשית לכך. לשם כך הייתי צריך לעבור תהליך ארוך מאד שכולל בתוכו : -טיפול פסיכותראפיה, - טיפול תרופתי, -קבוצות תמיכה למיניהן (בתוך סאמיט קב' עם קטגוריות אנשים לפני עבודה, שהתחילו 3-4 חדשים ועוברים שלב). -חשוב! לראשונה בחיי גרתי עם אנשים אחרים וללמוד לחיות עם אנשים. קשר עם אנשים, יש לי יכולת ליצור קשרים עם אנשים, אבל הקושי זה להחזיק אותם. בעבר כשהצלחתי למשוך אנשים זה המון אנרגיה, כשהמערכת יחסים עולה על קושי, אני רציתי שאנשים יראו רק את הצדדים הטובים שלי, שאני מצחיק, שנון, פתוח, חברותי ושלא יראו את הבדידות, העצבות, התסכול, הכעס, הדיכאון.- הצעדים הראשונים, זה לעבוד, בעבודה הראשונה שלי בסאמיט, הייתי יום אחד בשנייה חודש ובשלישית חמש שנים. איך הגעתי לחמש שנים? המנהלת עשתה איתי הסכם כתוב שאני נשאר לפחות שלושה חדשים, הסכם בדפוס, החוזה הכתוב, שהכללים עוגנו בחוזה זה עזר מאד, זה מרגיע.העבודה בבית הספר- כל דבר הכין אותי לדבר הבא העבודה בדפוס נתנה לי בטחון וכוח לעבוד בבית הספר העבודה בבית הספר נתנה לי כוח ללימודים ברידמן, רידמן נתן לי את האומץ להיות חונך פרטני לאנשים פגועי נפש ומשם נסללה הדרך לעבודה באקי"ם.  - זהו גרף של תהליך שיקומי, כל דבר שאתה עושה מכין אותך לדבר הבא.החלום- השלב הבא להנחות סדנאות בנושא של זוגיות בעולמם של פגועי נפש, בדידות, חריגות לקחת את זה להעצמה להנחות עם פסיכולוגית/או עו"ס, אשת מקצוע בתחום (בנכות ללא נראות לא הרחבנו על הזוגיות- אחד הקשיים לצאת לדייט, אתה חי בשתי עולמות).  היום זה כבר לא קיים בגלל ההתנסויות והיכולת להביט אחורה בהתפייסות. היו תקופות שבכיתי על מר גורלי והיום הפער בין המצוי לרצוי הצטמצם.

8. אילו דרכים מצאת כדי להתגבר על הפער?

נתתי לזמן לעשות את שלו, לא לשכוח שבמקביל אני מקבל ליווי צמוד בטיפול רגשי ותרופתי וזה כלים כשנכנס לתקופות לא טובות לדלות את החוויות הטובות שעוזרות לי לצלוח תקופות קשות (תהליך ארוך ולא פשוט!)

9. האם חשובה עבורך החשיפה ומדוע?

חשובה, לא כאידיאולוגיה, אלא כחלק מהזהות שלי להיות פתוח ובמידה מסוימת, כן להיות שגריר, לשקף לאנשים תמונה טובה, אבל במקומות שזה לא רלוונטי, אין בזה צורך.

10. מה בנכות שלך חשוב לך להציג/לא להציג?

רואה, פרפראזה – חלק מההתמודדות עם הפגיעות הנפשית שלי עזרה לי לפתח אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר ומודעות עצמית וגרם לי להיות רגיש יותר לפגיעות של אחרים, זה כלים מעולים שקיבלתי. יש לי את היכולת לגרום לאנשים להיפתח עם המון הומור, שהם יכולים לדבר איתך ומרגישים שהם בסביבה לא מתנשאת, שיפוטית או מאיימת. ההומור מפשט את הדברים, אדם שאין לו הומור בכלל – זו נכות נראית לגמרי. הומור הוא חלק מכישורי החיים.מה לא הייתי רוצה לחשוף? – לא רוצה שייראו אותי בדיכאון, מכונס בעצמי, בודד (אפילו עם כל העבודה שעשיתי על עצמי).  כי בדידות, שתיקה, בלבול – היא עצבות. אין לי בעיה להיות כועס, כי כעס זה כוח, עוצמה, אני כועס, אבל כשאתה בודד, אתה מופנם ומכונס ומבודד מהחברה. בדידות גורמת לך להרגיש עוד יותר חריג, בדידות זה Stait of mind הלך רוח, כי אתה יכול להיות עם המון חברים ולהרגיש בודד. אם יודעים למה באה הבדידות אז אפשר להתמודד עם זה, להבין את זה. הבנה- איך יוצרים הבנה? בראש ובראשונה שיתוף עם מישהו אחר, כי אם אתה משאיר הכול בפנים, אתה לא אובייקטיבי, אתה נכנס למעגל קסמים- לפרוץ את המעגל על ידי שיתוף . אפילו אם לא קוראים לקבוצה קבוצת תמיכה, יש בה אלמנטים של שיתוף ותמיכה

 11.דוגמאות לדרך ההצגה , שימוש בהומור, מתחים, ביטויים...

שלומי נותן דוגמא כיצד לפעמים הוא מציג את עצמו: "שלום אני שלומי- אני רוצח סדרתי", תגובה ראשונה היא הלם, ואז מספר שיש לו הפרעת אישיות גבולית... וזה נשמע ממש לא חמור ליד רוצח סדרתי, הומור שחור. להכניס את האנשים לפרופורציה.

12. איך להפוך את הנכות הלא נראית לנראית? איך מביאים לתודעה?

המטרה לא לחנך אנשים – אלא ליצור דיאלוג אני עם החברה. יש נטייה לשפוט אנשים, אני רוצה שאנשים יהיו מספיק פתוחים (בעבודה, בחיים) כדי שאם מישהו ירצה לדבר, הוא יוכל לעשות זאת... מה שקורה שבגלל שהנכות שלו לא נראית, אז הוא גם לא מדבר. כשקבוצה מתגבשת באים רעיונות חדשים.

13. אילו נקודות חוזק גילית בעצמך?

1. הומור - שהלך והתחדד עם השנים והפך מכלי שמגן עלי לכלי שבו אני יכול לעזור לאנשים (לעזור לעצמם). 2. יכולת הנתינה- גיליתי שקיימת בי כי לפני כן הייתי עסוק בעצמי ובצרות שלי. 3. היכולת לחטוף "כאפה" ולהמשיך הלאה ("תיאוריית הכאפה").

14. האם חשוב לדעת מה אתה יכול?

האי יכולת הופכת ליתרון, כי אתה לא מבזבז אנרגיה איפה שלא צריך.

15. האם קיימות דמויות מיטיבות או נקודות חוזק שמהן אתה לוקח כוח?

כן, בטח! דמויות מיטיבות לוקח מהגורמים המטפלים, לוקח את הסבלנות כלפיי, את היכולת להכיל אותי עם המורכבות ובגלל זה אני רוצה להיות בצד שמחזיר לקהילה, כי קיבלתי מהקהילה הרבה. מנהל העבודה שלי בבית הדפוס היה אדם רגיש כלפי (היו לו שני ילדים שהיו בבית הגלגלים) הוא היה בעיני אי של שפיות.

16. האם לדעתך יש צורך לפעול בקבוצה ומדוע?

ב-ט-ח! אני מאד מאמין בכוח של קבוצה, בעיני זה מאד ברור מכמה סיבות: 1. עוזר לך להרגיש שייכות, אתה לא לבד.  2. על מנת להזיז דברים גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית פרקטית, יש צורך להתאגד, יש יותר כוח מול ממסד, או מערכת.  3. קבוצה עוזרת לך לקבל זהות ולעיתים אצל אנשים מסוימים תחושה של משפחתיות, אחים ואחיות לנשק, כי לא תמיד בתוך המשפחתיות (המשפחה הגרעינית) יש מקום לבטא את הנכות ללא נראות.

17. אלו דברים היית רוצה לשנות בחברה?

מודעות, אי שיפוטיות, אם הכוונה לשנות את החברה – נכשלת, אלא פרטים מסוימים בחברה, "שלח לחמך על פני המים" "שלח נכותך על פני המים, כי..."

18 .האם השתמשת במגבלה שלך כיתרון?

ניצול הבורות של האנשים לזכותי.