לא רואים עליך!

 

למרבה הצער, אנשים לעתים קרובות נוטים לשפוט אחרים על פי מה שהם רואים, לעתים קרובות אנשים מסיקים שאדם "יכול" או "לא יכול" לעשות משהו רק על פי מראהו. זה יכול להיות מתסכל עבור הנכים הנראים אשר חשים בציפיות הנמוכות למרות יכולותיהם האמיתיות, ולא פחות מתסכל עבור הנכים הלא נראים, אשר מצופה מהם לעמוד בציפיות של אדם הנראה כמסוגל בהחלט בו בזמן שהוא ממש לא! בתנאים הקיימים, אבל ממש כן! בתנאים מותאמים. במצבים של מחלות, פגיעות או לקויים המתאימים להגדרה כמוגבלות בלתי-נראית, מאחר שהמגבלה אינה מתבטאת ישירות בתופעה חריגה או בהגבלה תפקודית הנראית לעיניהם של אלה המתקשרים עם האדם באופן כללי, אין הוא מייצר שום רמזים הגורמים לאחרים לשנות את התנהגותם בהקשר לאדם עם המוגבלות הבלתי-נראית. 

המידה שבה נותרת המוגבלות בלתי-נראית עשויה להיות תלויה ברמת הקשר בין השניים. למרות שאלו המכירים את האדם באופן כללי, אינם מבחינים בסימנים, הרי שככל שהאדם נעשה מעורב בצורה אינטימית יותר עם האדם נעשות המגבלות ברורות יותר. לדוגמה, אדם עם סוכרת עשוי שלא להפגין מגבלות בפני רוב האנשים, אך אלה שחיים אתו, רואים את הזרקת האינסולין היומית ואת ההקפדה על דיאטה. 

הקרובים בצורה אינטימית ולאורך זמן לאדם עם טרשת נפוצה, יכולים לראות איך המוגבלות, שבתחילה בלתי-נראית, הופכת להיות נראית לעין, ככל שהמגבלות התפקודיות הופכות לבולטות יותר עם התקדמות המחלה. 

אולם, מחלות אחרות, בלי קשר לעובדה עד כמה אינטימי הקשר עם האדם, אינן מאפשרות סימנים או רמזים נראים לעין בנסיבות רגילות.

כך הדבר במקרה של אפילפסיה, שבה אין שום רמזים או עדויות נראות לעין בהקשר למחלה ואין לה ביטוי על בסיס יומיומי, עד שמבחינים בהתקף. אותו דבר ניתן לומר על סוגים שונים של מחלות או פגיעות - אין שום סימנים נראים לעין אלא אם כן האדם מפגין ביטוי חיצוני של  מצבו, כגון: כאבים בעקבות מאמץ, התקף, או חוסר יכולת לתפקד. 

אי-הבהירות של המגבלות במוגבלות בלתי-נראית מהווה גורם ייחודי, הקשור בהסתגלות ובקבלת המגבלה, בשונה מהסתגלות כאשר המגבלות התפקודיות בולטות לעין (פאלבו, אלן, מאקי, 1982).